<h1>כל בו סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף יט:</h2>
דין אסור הניכר ואפילו רוב היתר הניכר ולקח מאח' מהן ואינו יודע מאי זה מהן לקח אסור מן התורה דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ואם נמצאת חתיכה אח' בארץ או לקח' גוי שלא בפנינו או עכבר מותר דכל דפריש מרובא פריש. וליכא (למימרא) [למיגזר] שמא יקח מן הקבוע כיון שקבוע ניכר וידוע האסור היכן הוא דלא מחזיקים גברי ברשיעי ליקח מן האסור בודאי בלאו הכי יכול לקנות נבילה מן השוק. אבל בדבר המעורב יחד אסור והיתר לא שייך למימר כל קבוע כמחצה ובטלה שפיר. [ואם דבר שבמנין הוא או ראויה להתכבד דלא בטיל אפי' מעורב באלף ואסור הכל מדרבנן אם] פרש אחד מהן אותו אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון דשרי מדאורייתא בטל ואינו אסור אלא מדרבנן אי שרינן (למיקל) [למשקל בפירש] אתי (למיקל) [למשקל] בקבוע. דין (עוף שברח) [זאב שדרס] (בין) [בהמה] אחת בין הרבה [בהמות] שייך בדין זה ואין להתירו מטעם תערובת אפילו לאחר שפרשו זה מזה. [ורבי יעקב היה מתיר לאחר שפירשו זה מזה] מטעם דכל דפריש מרובא פריש. ואולי ההיא דפסיק בפרק התערובות שמא הוה מוקים לה בקדשים. ואין להתיר הבהמות מטעם ספק דרס בשן ומותר. ואפילו דרס ביד שמא אין זאת דבסוף הלכות אסור והתר פי' דבר שיש ספקא דאורייתא לחומרא והוא דבר שבמנין אפילו באלף לא בטל כמו ביצה ספק טריפה דלא בטלה באלף דהא אמרינן [ביצה ג' ע"ב] נתערבה באלף כולן אסורות אפילו אספקא דלא כר"ת ז"ל.
<h2>דף כז.</h2>
אם לש עיסה מעי"ט וגמר לישתה אסור להפריש חלתה ביום טוב. והא דאמר רבא גלגל עיסה מעי"ט מפריש ממנה חלתה ביום טוב היינו כי ערב קמח ומים גרידה. אוכל והולך ואחר כך מפריש. ונראה דהכי הלכתא וכמו כן קיימא לן כאבוה דשמואל דאמר אם גלגל עיסה מעי"ט. הלכך הני מוליאתה שאנו רגילין לעשות לצורך שבת אם שכח ולא הפריש חלה כיצד יעשה דהא בשבת לא יפריש ונראה שיאכל ממוליאת' וישייר ממנו מעט עד מוצאי שבת ויאמר למוצאי שבת רוצה אני שיהא זה חלה על המוליאתה שאכלתי היום ויברך עליו. וכמו כן נמי אם שכח להפריש חלה מלחם הרבה שאפה הכל ביחד אוכל והולך ויפריש כדפרישית. אבל מצה שהוא לש כל מדה ומדה יפריש מעט ויאמר אמוצאי יום טוב רוצה אני שיהא זו חלה על שאכלתי היום ליום טוב ואינו יכול להפריש מעט על כולן בבת אחת כיון שנולשה כל מדה ומדה. והא דאמרינן [חלה פ"ב מ"ד] הסל מצרפן לחלה היינו כשהן בעין ולא אכלם אבל כשאכלם צריך להפריש מכל אחד ואחד כדפרישית.
דיני חלה. הלש עיסה מפריש ממנה חלה ושורפה ואם רוצה יתננה לכהן קטן שלא ראה קרי מימיו ויאכלנה או לכהן גדול וראה קרי וטבל לקריו והעריב שמשו. ומשום טומאת מת אין חוששין ואפילו לא טבל כלל אם מבטלה ברוב חולין מותר לכהן לאכלה אך הזר אסור לאכלה ברוב. ויש מפרישים אחרי כן חלה שנייה ככר גדול ואוכלה אפילו בעל קרי ואף אשתו [נדה]. וצריך ליזהר שלא יתננה בקערה עם מרק [רותח] פן יאכל (ודאי) [זר או עכו"ם] אחרי כן בקערה. החלה הראשונה או השניה אם נתערבה בלחם עיסת חול צריך אחד וק' במין במינו כדי להתירה לזרים. ואף בשאינו מינו כגון חטים ושעורים סגי בס' כן הדין אפילו בחוצה לארץ. אבל נתערבה ברוב חולין ולא בק' מותרת דוקא לכהן שטבל לקריו אבל לזרים לא.
הרוצה להפריש חלה בפסח בב' ימים טובים הראשונים או בב' האחרונים לא יקרא עליה שם בעודה עיסה כי לא יוכל לשרפה ולא לאפותה בי"ט לפי שאסורה באכילה והוי אפיה שלא לצורך ולא להשהות' עד החול שתחמיץ לכך תאפה תחלה ואחר כך יקרא לה שם כמשפט בשעת נגיעה אל המצה. וצריך שיוליך המצות והעוגה קטנה בתיבה כשיגיעו יחד ויקרא שם לעוגה ויניח שם העוגה בתיבה במקום מוצנע עד החול וישרפנה. אבל [אם] יקרא שם חוץ לתיבה שוב לא יוכל לטלטלה כדי להצניעה שהרי תנן [ביצה כ"ז ע"ב] חלה טמאה לא יזיזנה ממקומה. שוב פירש שמותר לטלטלה (בזרים) [אפילו לזרים] הואיל וראויה לכהן קטן או לכהן גדול שטבל כמו [תרומה] שמותר לטלטלה בזרים. וכמו (זה מותר לטלטלו) [לוף שמותר לטלטלו כיון שראוי] למי שיש לו עורבים.
<h2>דף לא.</h2>
לרב יצחק בן יעקב אלפס"י ש"צ שעושה דברים שאינם הגונים כגון שמוציא מפיו דברי נבלות וכיוצא בזה כגון שמרנן בשירי הערב (א"ה ישמעאל) ממחין בידו שלא לעשות כן ואם אינו שומע מסלקין אותו ועליו ועל כמותו נאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. לרב האיי ז"ל שליח צבור שיצא עליו שם רע ונחשד באשת איש וראוהו נשים כשרות ונדחה מלהתפלל אחריו. אחרי כן הראה עצמו כי עשה תשובה וכי הוא יושב בתענית כל ימיו ובעת שנחשד החרים על עצמו אם עשה זה המעשה אלא שמתוך דבריו נראה כי היה לו יחוד עמה אמרו מקצת שמותר להתפלל אחריו ומקצת אמרו שלא יתכן לקובעו ש"צ לעולם. יורנו אדוננו הגאון האמת. תשובה שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני תשובה אלא כל השבים שהקדוש ברוך הוא יודע כי נתחרטו על מה שעברו מן הכעור וכי שמו אל לבם שלא ישובו עוד לכמוהו הוא מוחל להם. ובני אדם אף על פי שאינן יודעין הנסתרות ואין להם אלא הנגלות כשעבר זמן הרבה ואין נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן והלב מאמין בו כי חזר מקבלין אותו כמו שאמרו חכמים [ע"ז ז' ע"א] וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין אותן בפרהסיא מקבלין אותן. איכא דאמרי עשו דבריהם במטמוניות מקבלין אותן בפרהסיא אין מקבלין אותן. רבי יהושע בן קרחא ורבי שמעון אומר' בין כך ובין כך מקבלין אותן משום שנאמר שובו בנים שובבים אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן הלכה כאותו הזוג. אבל ביום תענית אין מורידין אותו לפני התיבה בזה לפי שאין פרקו נאה וכבר יצא עליו שם רע בילדותו.
<h2>דף נה:</h2>
נדה וזבה דאורייתא וטבילתן זו ביום וזו בלילה.
ואפילו במי גשמים מכונסים שאינם (צובעין) [נובעין].
